מנחם מילר - מתן בע"מ נ' שחאדה

פסק דין

תביעה שטרית בגין המחאה שנטען כי נתנה על ידי הנתבע לתובעת על סך 61,448 ₪ ושחזרה "ללא כיסוי מספיק".

ב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד -1984, על בסיס החומר הקיים בתיק ולאחר שסכמו טענותיהם בע"פ.

כן הוסכם כי הסכום המקסימאלי שבית המשפט יהיה רשאי לפסוק יעמוד על סך של 30,000 ₪.

1.התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בהשכרת ציוד.

2.הנתבע הינו קבלן לעבודות עפר.

3.התובעת התקשרה עם הנתבע בחודש 8/08 והשכירה לו מכבש. דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 12,300 ₪+מע"מ, והמכבש הושכר לנתבע למשך 5 חודשים (מחודש 8/08 ועד 12/08). כן נטען כי התובעת תקנה לנתבע מכבש בעלות של 7,750 ₪.

4.התובעת טוענת כי לנתבע נותרה יתרת חוב על סך של 61,448 ₪ (בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות שלה) ומשהיתרה לא שולמה על ידו הגישה התובעת לביצוע המחאה שמסר לה הנתבע. סכום ההמחאה הינו 61,448 ₪. נטען כי היתרה נובעת, בין היתר, מכך שהמחאות שמסר הנתבע חזרו עם ציון – "חשבון מוגבל".

5.הנתבע טען, מנגד, כי במסגרת ההתקשרות בין הצדדים מסר לתובעת שיק בטחון למקרה שלא ישלם חובו. המחאת הבטחון שמסר היא ההמחאה שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע. כן נטען כי בגין החשבונות החודשיים שהוציאה לו התובעת עבור השכרת המכבש שילם באמצעות מספר המחאות, כאשר בגין חלק מההמחאות שנמסרו שולם סכום במזומן, ועל כן הובטח לו על ידי מנהל התובעת כי ההמחאות לא תופקדנה. עוד נטען כי התשלום במזומן בוצע בפני עד נוסף שהתלווה לנתבע והיה נוכח בכל העברת הכספים למנהל התובעת. מכאן נטען כי השימוש בהמחאת הבטחון נעשה על ידי התובעת שלא כדין ובניגוד להרשאה, והוא בבחינת עשיית עושר ולא במשפט.

6.בישיבה שהתקיימה ביום 8/2/11 הסכימו ב"כ הצדדים כי מנהל התובעת והנתבע יבדקו בבדיקת פוליגרף מכרעת בקשר לשאלה – האם הנתבע שילם למנהל התובעת כסף מזומן בתמורה להמחאות שמסר.

7.בבדיקה שנערכה על ידי מכון הפוליגרף י. הורביץ התקבלו התוצאות הבאות.

מנהל התובעת נשאל האם קיבל מהנתבע את מלוא סכום החוב הנטען במזומן, והאם קיבל חלק במזומן. בנוגע לשאלה האם קיבל חלק מהסכום במזומן אובחנו תגובות המצביעות על אמירת שקר.

הנתבע נשאל האם שילם כסף מזומן כלשהו למנהל התובעת, האם חובו גדול מ-30,000 ₪ והאם חובו גדול מ-50,000 ₪.

בתשובותיו לא אובחנו תגובות מחשידות לאמירת שקר.

בודק הפוליגרף הוסיף והסביר בחוות דעתו כי:

"בשלב ניסוח השאלות הנבדק מסר כי שילם למנחם מילר כספים במזומן על חשבון השיקים שלא כובדו...להערכתו נשאר חייב כ-20,000 ₪ אך אינו יכול לקבוע בוודאות. השאלות הרלבנטיות נוסחו בהתאם לגרסתו. הסכום של 30,000 ₪ נבחר כנתון שאינו נופל בתחום טעות ההערכה אלא בתחום אמירת אמת או שקר".

8.ב"כ התובעת טוען כי הנטל להוכחת ביצוע התשלום במזומן מוטל על הנתבע, והעובדה כי הנתבע הסכים להעמיד את השאלה בבדיקת הפוליגרף על סכום של 30,000 ₪ מלמדת כי זה החוב האמיתי, שהרי לו היה בטוח כי נותר חוב קטן יותר היה מבקש כי השאלה תשאל בסכום נמוך יותר. מכאן שראוי לפסוק לתובעת סכום של 30,000 ₪.

9.ב"כ הנתבע טוען, מנגד, כך:

תוצאות בדיקת הפוליגרף מלמדות כי מנהל התובעת אינו אמין משהוברר כי לפחות חלק מהכסף שולם במזומן על אף הכחשתו הגורפת.

תמוהה העובדה כי ההמחאות שחוללו לא הוגשו לביצוע והדבר מחזק גרסת הנתבע לפיה שילם תמורתן במזומן.